Physics4all

תורת היחסות היא כינוין של שתי תיאוריות פיזיקאליות מרכזיות שפותחו על ידי הפיזיקאי היהודי הגאון אלברט איינשטיין בתחילת המאה ה – 20, ושינו עד היסוד את תפיסת העולם האנושי לגבי מושגי יסוד פיזיקאליים כגון: זמן, אנרגיה, מסה ומרחב. בעקבות הסערה והמהפכה שעוררו תיאוריות אלו התנצל אלברט איינשטיין בפני אייזיק ניוטון על כך שתיקן לכאורה את כללי המכאניקה הקלאסית שהלה פיתח.

התיאוריה הראשונה – תורת היחסות הפרטית:

התיאוריה הראשונה שפיתח אלברט איינשטיין היא למעשה תורת היחסות הפרטית, אותה פרסם במהלך שנת 1905, היא באה להסביר את הקשיים בהבנת התנהגות האור. ממצאי הניסוי של מייקלסון – מירלי אשר הפיץ ופיצל אלומת אור לכיוונים שונים ובחזרה, לא הובנו כראוי היות ובהנחת הבסיס כי מתקיים הכלל של חיבור מהירויות לפיו לדוגמא מכונית הנוסעת בכ – 99% ממהירות האור, אזי האור מפנסיה יצאו בערך כפעמיים ממהירות האור, אך לא כך הדבר.

תורת היחסות הפרטית העניקה לתופעה זו הסבר כשבבסיסה שתי הנחות מרכזיות:

1. מהירות האור היא קבועה ואינה תלויה במהירות היחסית.

2. חוקי הטבע דומים במערכות האינרציאליות, כלומר אלו הנשמעות לחוקי התנועה האחד והשני של ניוטון.

שלושת התופעות שצופה מהצד יגלה בעקבות ההנחות הללו הן: עליית המסה, התארכות הזמן והתקצרות באורך.

התיאוריה השנייה – תורת היחסות הכללית:

בשנת 1915 חולל אלברט איינשטיין סערה גדולה יותר כאשר פרסם את התיאוריה השנייה שלו, תורת היחסות הכללית המתייחסת לגופים בתאוצה ולמעשה מנסה להעניק הסבר לתופעת הכבידה, קרי המשיכה בין שני גופים בעלי משקל (מסה).

ההסבר שהוא העניק לכך אומר כי כל משקל החומר (מסה) מעקם באופן מוחלט את מרחב הזמן סביבה ויוצר סוג של שקע אשר קובע באופן חד משמעי את תנועת החומר והאנרגיה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתופעה הנקראת עידוש כבידתי. בתופעה זו האור משנה את מהלכו בסמוך למסה גדולה.

תיאוריה זו נבדקה רבות מבחינה אמפירית ורובם אימתו את התחזיות שלה בצורה מדויקת ביותר. תיאוריה זו מאמתת את קיומם של חורים שחורים והיא בעלת השלכות מרחיקות לכת בתחום הקוסמולוגיה ודרך התפתחות היקום.