המפץ הגדול

תיאוריית המפץ הגדול הינה תאורייה פיזיקאלית אשר מתארת את היווצרותו של היקום כולו מנקודה בודדת שהתפוצצה והתרחבה במהירויות עצומות, מנקודה זו נוצר כל החומר ביקום וכעבור שנים רבות נוצרו ממנה גם הגלקסיות והכוכבים. על פי התיאורייה, המפץ הגדול התרחש לפני כ13.7 מיליארד שנה ובעקבותיו נוצרו המימדים שאנחנו מכירים, מימד הזמן ומימד המרחב. כמו כן, נוצרו כל הגדלים הפיזיקאליים שאנחנו מכירים היום.

תיאוריית המפץ הגדול:

תיאוריית המפץ הגדול עמדה בסתירה עם התיאורייה שהייתה מקובלת במשך אלפי שנים לפיה היקום הינו סטטי ונצחי ללא נקודת התחלה שניתן להגדירה. התיאורייה עוררה זעם בקרב חלק מהדתות המונותיאיסטיות בין היתר על רקע חישוב גיל העולם. לאחר פרסום התיאורייה ניסו מדענים רבים להפריכה אבל ללא הצלחה מרובה עד כה ושאלת היווצרות היקום נותרה גם כיום, במאה העשרים ואחת, אחת השאלות המעניינות ביותר בקהילה המדעית.

ראשיתה של תיאוריית המפץ הגדול בתחילת המאה העשרים אז התחילו המדענים לקבל רמזים על כך שהיקום הולך ומתפשט לאחר שאסטרופיזיקאי בשם אדווין הבל מצא שהגלקסיות השונות מתרחקות זו מזו. אם היקום הולך ומתפשט אז חייבת להיות לו נקודת ראשית במרחב ובזמן- נקודה ממנה הוא יתחיל להתפשט. עם השנים, הוסיפו מדענים רבים את התגליות והחישובים שלהם שתרמו למחשבה שאכן היקום כולו נוצר מנקודת מסה קטנה ודחוסה.

אחת מהמדענים הרבים שתרמו רבות לאישוש התיאורייה הינו האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג אשר בשנות השישים הוכיח כי היקום הופיע מתוך נקודה ייחודית אשר אי אפשר לתאר אותה מבחינה מתמטית מכיוון שצפיפות המסה- אנרגיה שלה הינה אינסופית. הוקינג פיתח את דגם המפץ הגדול בעזרת המושגים של תורת הקוונטים.

לסיכום:

על פי התיאורייה, ראשיתו של היקום שלנו הינה נקודה שאין יודעים עליה כלום כי היא אינסופית, הנקודה התפוצצה לפני מיליארדי שנים בטמפרטורות גבוהות ביותר ומאז התחילה להתקרר ולהתפשט במהירות עצומה. ההתקררות והפחתת הצפיפות גרמו לכך שנוצרו חומרים חדשים- חלקיקים כמו פרוטונים ונייטרונים אשר מהם התארגנו בסופו של דבר האטומים המרכיבים את שלושת היסודות מהם היקום שלנו מורכב – מימן, ליתיום והליום.